ש"י (נקרא על שם סביו – שלום ויעקב) נולד בשנת תשכ"ו. ש"י היה מנהל ברמ"ח אבריו. מנהל עם נשמה גדולה. בצעירותו היה קומונר בבני עקיבא, ולאחר לימודיו בישיבת ההסדר "הר עציון" ושירותו הצבאי בחיל השריון. עבד שנים רבות בתפקידי ניהול בבני עקיבא ועוד. למשך תקופה מסוימת ניהל רשת חנויות תכשיטים ועשה זאת בהצלחה רבה אך לבו משך אותו לתפקידי ניהול שיש בהם ערך מוסף לקהילה ולחברה.
את קרן קהילות הוא ניהל בעשור האחרון לחייו והשפיע רבות על עיצוב דמותה.
הקשר העמוק שלו עם רעיון הגרעינים החל עוד כשהוקמה קרן מורשת שקדמה לקרן קהילות. ש"י האמין שהחיבור של הציבור הדתי צריך להתרחש בכל מקום בארץ, ובמיוחד מאז הגירוש מגוש קטיף העסיקה אותו הסוגיה של ההתחברות ללבבות, של בניית גשרים בחברה. בין דתיים לדתיים, בין דתיים לחילוניים, בין אנשים לאנשים.
בתקופת ניהולו, הלכה הקרן וצמחה, קמו עשרות גרעינים חדשים בכל רחבי הארץ. אחת מיוזמותיו היתה לחבר בין גרעינים וקבוצות משימתיות שונות בחברה הישראלית, וכך נוצר שיתוף פעולה פורה בין קבוצות שונות, ביניהן תנועת דרור ישראל של הנוער העובד והלומד, עמותת הנני, של בני קהילת יוצאי אתיופיה, גרעינים של תושבים דרוזיים ועוד קבוצות ישראליות שונות.
דני קוטן, מתנועת דרור סיפר לאחר שש"י נפטר, שכאשר שאל את ש"י למה הוא מציע להזמין את כולם להידברות ולמה הוא מסייע כלכלית גם לארגונים מתחרים שאינם חלק מהגרעינים התורניים, ענה לו ש"י שהאמת אינה נמצאת רק אצלו, ושכעת הכסף נמצא בצד הימני של המפה, אבל הגלגל מסתובב, ולכן, עדיף מעכשיו לחלק את העוגה התקציבית באופן שוויוני והוגן, כך שתתבסס ההבנה שלא הפוליטיקה בוחרת, אלא האנשים, וגם אם הגלגל יתהפך, יהיה המשך וקיום ליוזמות היפות שהקימו הגרעינים.
ש"י היה איש משפחה ואיש עשייה למופת. בכ"ד המרחשוון תשע"ד הלך לעולמו בירושלים בהיותו בן ארבעים ושמונה שנים. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. יהיה זכרו ברוך.
